נכון לשנת 2022, הרבנות הראשית לישראל, באמצעות המועצות הדתיות המקומיות, הן הגוף האחראי על תחום מתן ההכשרים ותעודות הכשרות לעסקים בישראל. כך, מפקחת הרבנות על יישום נהלי הכשרות בתחומים רבים, ובניהם כשרות הבשר, מלונות, מסעדות, מזון מיובא ועוד.

רבים נוטים לטעות ולחשוב כי משגיחי הכשרות הם עובדיה של הרבנות, הפועלים מטעמה כזרועה הארוכה בשטח, שתפקידה לשמור ולפקח על כשרות העסקים. אולם בפועל, דומה כי בית העסק בו משמש משגיח הכשרות בתפקיד זה הינו מעסיקו, והוא זה שעימו מתקיימים יחסי עובד ומעביד של משגיח הכשרות.

אלא שתיאור פשטני זה של יחסי העבודה בין המשגיח לבין בעל העסק אינו משקף את תמונת המציאות לאשורה. כך, על אף שהרבנות, לכאורה, אינה חלק ממערך היחסים שבין המעסיק למשגיח הכשרות, נראה כי בפועל היא מחזיקה במעמד של צד שלישי במערכת יחסי העסקה שבין המשגיח למפעל, שכן לא ניתן להפריז בהשפעתה וזיקתה של המועצה הדתית על מערכת יחסים זו.

כך, מפעילה הרבנות ביד רמה, לחץ על בעלי עסקים קטנים להעסיק את משגיח פלוני על חשבון העסקתו של משגיח אלמוני, כשברקע נשמעים איומים להסרת תעודת הכשרות מן העסק אם לא יעשו כן. כלומר, על אף שמבחינה משפטית אינה חלק פורמלי ממערך יחסי העבודה שבין משגיחי הכשרות לעסקים, מחזיקה הרבנות בכוח רב שכן בידה הזכות להחליט על הסרת תעודת הכשרות ממעסיקים ובכך להביא לפיטורי משגיחי כשרות ממקום עבודתם, ככל העולה על רוחה.

תופעה זו לא רק שעלולה לפגוע קשות בפרנסתם של משגיחי כשרות מסורים ומקצועיים על לא עוול בכפם, אלא אף פוגעת בזכותם לקיום שימוע כדין טרם החלטת הפיטורים. שכן, אף אם נערך שימוע במצב הדברים המתואר, הרי שמדובר בשימוע למראית עין משום שהחלטת הפיטורים אינה תלויה ברצון המעסיק כי אם ברצון הרבנות.  

מקרים שונים בהקשר זה, בהם משגיח פוטר כתוצאה מלחצים שהפעילה הרבנות על בעל העסק הובאו בפני בתי הדין לעבודה, במסגרתם העניקו בתי הדין סעדים כספיים למשגיחי כשרות אשר פוטרו מעבודתם בהוראת הרבנות. כך למשל, במקרה בו הורתה הרבנות על פיטורי משגיח על רקע פעילותו הפוליטית, וכן במקרה בו משגיח פוטר בהוראת הרבנות עקב התנכלות מצד גורמים במועצה הדתית (ראו ע"ב (אזורי ת"א) 11982/08 חיים חיון – המועצה הדתית חולון (נבו 09.08.2009); וראו ס"ע (אזורי ת"א) 14438-02-11 יצחק יעקב – המועצה הדתית פתח תקוה (נבו 05.08.2012)).

לאחרונה עסק משרדנו במקרה כגון זה, בו משגיח כשרות פוטר בהוראת הרבנות לאחר שזו גרמה להפרת חוזה העבודה שנחתם בינו לבין בתי העסק בהם עבד, והכל משום שחשף שחיתויות אשר התקיימו בין כותלי הרבנות ובשל החלטתה להתנקם בו. כך, על אף שמעסיקיו היו שבעי רצון מתפקודו, נאלצו הם לפטרו נוכח השמעת איומים חוזרים ונשנים מצד גורמים ברבנות אשר הבהירו כי אם לא יפוטר – תישלל תעודת הכשרות מבית העסק.

באותו מקרה, חשף המשגיח מקרה מטריד בו ניתנה תעודת כשרות פיקטיבית לבית עסק בירושלים, על אף שהנ"ל לא הוכשר בפועל, בהוראת נושאי משרה במועצה הדתית ירושלים ותוך הטעיית הציבור. כתוצאה מאותו דיווח, החלו בעלי העסקים בהם עבד המשגיח לקבל איומים מצד גורמים ברבנות במטרה להביא לפיטוריו של המשגיח. בלית ברירה, ונוכח האיומים כאמור, נאלצו בעלי העסקים לסיים את העסקתו של המשגיח אצלם.

לאחר שפנה למשרדנו בנדון, הוגשה בקשה למתן צווים זמניים לביטול החלטת הפיטורים ולמנוע מן הרבנות לשלול את תעודת הכשרות של בתי העסק. לאחרונה, התקבלה החלטת ביה"ד (31.7.22), במסגרתה התקבלה בקשתנו והמשגיח הוחזר לעבודתו הסדירה תוך שהמועצה ביטלה את דרישת הפיטורים ובוטלו החלטות הפיטורים.

נוכח קיומה של מערכת היחסים המשולשת שצלעותיה הן המועצה הדתית, משגיח הכשרות ובית העסק, ראוי לפנות ליצירת מסגרת חקיקתית שתסדיר את מערך היחסים הנ"ל ותציב הוראות ברורות באשר לתנאי העסקתם ופיטוריהם של משגיחי הכשרות. וכפי שהתבטא בנושא בית הדין בעניין פימה פאק פרימוזה טריידינג: "מן הראוי הוא, שהמדינה תשב על המדוכה ותסדיר באופן כולל את העסקתם של המשגיחים והשוחטים בארץ ובחוץ לארץ באופן ש"ינטרל" תלות זו ויבטיח עצמאות של בעלי תפקידים אלה במילוי תפקידם…" (ראו, ע"ע 467/08, ע"ע 524/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ ואח' – הרבנות הראשית לישראל ומדינת ישראל, ניתן ביום 12.7.10)."